ערב טוב
עשרים שנה חלפו מאז אותו לילה נורא בו נרצח אמיל אחי. רצח פוליטי שזעזע מאות ואלפים, שלפחות באותו זמן, נראה היה שהם היו מכל חלקי המפה הפוליטית בישראל.

מה מתרחש במדינה שלנו 20 שנה אחרי?

להזכירכם, להפגנה שבסופה נרצח אחי, הייתה מטרה אחת: לגרום לממשלה, ממשלת בגין, לאמץ את ההמלצות של ועדת החקירה הממלכתית, שהממשלה עצמה מינתה. ההמלצות התפרסמו שלושה ימים לפני הרצח והממשלה התמהמהה, באופן תמוה, מלהודיע רשמית על אימוצן.

והיום, 20 שנה אחרי?

האיש, אשר אותו ועדת החקירה , ועדת כהאן, האשימה בהתעלמות מהסיכונים הגבוהים הכרוכים בהחלטותיו, החלטות שגרמו לנזק אנושי ולנזק בינלאומי עצום לישראל, האיש שהיה שר ביטחון באותה ממשלה והוועדה דרשה ממנו להסיק מסקנות אישיות, אותה דמות, אריק שרון, היא היום ראש הממשלה הנבחר, פעם שנייה ברציפות וברוב עצום.

ומה עוד מתרחש, עשרים שנה אחרי הרצח...

פוליטיקאי זוטר באותה תקופה, צחי הנגבי, אשר קרא לאנשים לבוא ולתקוף, פיזית ומילולית, את צועדי אותה הפגנה בה נרצח אחי, האיש שהשתתף בגופו בהסתה נגד הצועדים, דמות שהסתה ואלימות מהוות מרכיב גדול מדרך חייה, איש זה שמש בעבר שר המשפטים, משמש היום כשר לאיכות הסביבה ולא מזמן אף נבחר ברב עצום בועידת מפלגתו.

ומה עוד מתרחש, 20 שנה אחרי הרצח.....

בשנים האחרונות אני עוקב, יחד עם, אני מניח, חלק מכם, אחרי ההליך, שדרכו מנסה, רוצחו של אמיל, שוב ושוב להשתחרר מהכלא. קוראים להליך: "שחרור מוקדם על התנהגות טובה". ואני שואל את עצמי: איך יתכן שאדם, שדקר שני סוהרים בעת שהותו בכלא, שהיה מעורב באלימות ובסמים בעת שהותו בכלא, יוכל להיות מוגש בכלל לוועדה? ואיך יתכן שהוועדה מאשרת את שחרורו ורק בגלל התערבות בית המשפט העליון, הרוצח מוחזר אליה, לדיון חוזר, וכל זאת פעם אחר פעם?

ואני שואל את עצמי, מה משותף לכל אלה?

נדמה לי שיש משותף: בכל שלושת המקרים, קיימים התעלמות מנורמות, וצפצוף על כל החוקים והכללים, שאנו כחברה, בהליך דמוקרטי קבענו. איננו משנים נורמות וחוקים תוך כדי דיון ציבורי עליהם, אנו פשוט מצפצפים עליהם.  פעם אולי חרגנו מנורמות אך התביישנו. היום אנחנו כפי הנראה אפילו לא מתביישים.

אין זו בושה לכהן בתפקיד ציבורי לאחר שסרחת, ולמה שתהייה?!  אם הציבור, שלמענו הנורמות קיימות, מצפצף עליהן ובוחר בך.

אין כבר בושה בלשחרר אסיר על התנהגות טובה כשהוא דוקר שני סוהרים בכלא. ולמה שתהיה? זו כנראה איננה הפעם הראשונה שאסיר, עם התנהגות "רעה מאוד" זוכה בבונוס הזה שנקרא "שחרור מוקדם על התנהגות טובה".

הצפצוף המתמשך הזה על כל הנורמות והחוקים שאי פעם קבענו, הוא הקרקע הפורייה עליה צומחת כל השחיתות השלטונית הנחשפת היום. הוא גם הסיבה לפגיעה האנושה בתחושת האחווה והשותפות הבסיסית שהייתה צריכה להיות קיימת בין כל אזרחי המדינה.

אז תסבירו לי, בתור אחיו של אמיל, מה אני צריך להבין מזה?

תודה שבאתם