אני לא הכרתי את אמיל. אני הגעתי לארץ רק כמה חודשים לפני הרצח. אז כמעט ולא ידעתי עברית, אבל את המילים "נרצח פעיל שלום עכשיו" הבנתי. מאז אני כאן.

לפני 20 שנה, במקום הזה, נרצח אמיל. אמיל נרצח בגלל דעותיו, בגלל נחישותו להביע באופן פומבי ביקורת על מציאות מטורפת - בה מנהיגי המדינה העדיפו את המלחמה על השלום, את תרבות השקר על האמת ובמעשיהם פגעו במרקם הדמוקרטי של החברה הישראלית ובשלטון החוק, תוך כדי הסטה כלפי כל מי שמנסה להחזיר את המדינה אל פסי השפיעות.

נסיבות הירצחו של אמיל, הופכים את הרצח מאירוע פרטי לאירוע ציבורי. באותו יום לא רק אמיל נרצח, באותו יום הדמוקרטיה הישראלית ספגה מכה אנושה, אשר לא הצלחנו כחברה, להתגבר עליה עד היום.

יתר על כן, אותו שרון, שבעקבות מחאתו של אמיל ושל חברים נוספים מ"שלום עכשיו", שחלקם נמצאים איתנו פה היום, נאלץ להתפתר מתפקידו כשר הביטחון בממשלת ישראל, אותו שרון, מכהן היום, בפעם השנייה, כראש הממשלה.

כמו אז, גם היום, נראה כי לשרון יצר כיבוש בלתי ניתן לעצירה. דחף לאו בר-כיבוש לכבוש. פעם בלבנון והיום ברשות הפלסטינית – ההשלכות של הכיבוש מובילות תמיד לפגיעה חמורה בדמותה של ישראל כמדינה דמוקרטית – כי אין דמוקרטיה עם כיבוש!!!

ולא יכולה להיות דמוקרטיה בישראל, כל עוד ישראל משפילה מיליוני פלסטינים יום-יום במחסומים ומטילה סגרים ועוצר בערים שלמות כדי לאפשר לקומץ מתנחלים לבצע את זממם הגזעני בחברון ובמקומות אחרים בשטחים.

הכיבוש משחית ושרון כובש. ויחד עם שרון – החברה הישראלית אשר בחרה בו שוב לכהן כראש הממשלה. ישראל התרגלה לכיבוש וישראל התרגלה להשחתת הנורמות המוסריות – ולמה לנו להיות דמוקרטיים ומוסריים כל עוד שיש טרור? כי דווקא במצבים קשים נמדדת חוסנה של החברה, הפנמת הערכים ודמותה האמיתית של החברה.

וישראל 2003 נכשלה כישלון חרוץ לא רק בזירה הפלסטינית אלא גם בתוך הבית פנימה. העדר ההפנמה של השוויון וערכי הדמוקרטיה מונצחים גם ע"י אלה אשר תפקידם לשמור על דמותה של החברה הישראלית:

מרב חקירות משטרתיות על מעשי שחיתות בבחירות, מצפה לנו, בכל הרכב שהוא – "ממשלה תחת הזהרה" - בה יכהנו כאלה אשר נותנים את ידם להמשך הכיבוש והפתרון הכוחני ומסרבים להכיר באפשרות להסדר בינינו ובין הפלסטינים.

אותה ממשלה בה יכהנו כאלה אשר מרססים מהאוויר גידולים של בדואים בנגב ומסכימים להרוס מסגדים ובתי תפילה ובתים בלוד, רמלה וואדי ערה – ובו בזמן מותירים על כנם את ההתנחלויות הבלתי חוקיות.

אותה ממשלה בה יכהנו כאלה ששונאים ערבים, שונאים חרדים, שונאים מובטלים, שונאים הומואים ושונאים שמאלנים.

אותה ממשלה בה יכהנו כאלה שהם בעד הצנזורה על סרטים כמו ג'נין ג'נין, נגד רשתות טלוויזיה זרות כמו CNN, נגד מתן פיצויים לפלסטינים נפגעי אינתיפאדה – כי לנו מותר. והרשימה עוד ארוכה.

לכן, מפלגת העבודה, חברינו במפלגת העבודה – אסור לכם להצטרף לממשלה שכזו!

אבל לא רק בממשלה הבעיה. הכרסום בדמוקרטיה מגיעה עד להחלטתו האחרונה של היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין. באמצעות חו"ד של השב"כ, החליט רובינשטיין כי יש לפסול ח"כים ורשימות ערביות מלהשתתף בבחירות. רובינשטיין לא פגע רק בזכותם של אותם ח"כים ורשימות להיבחר. אלא בעיקר פגע בזכותם החוקתית של אזרחי ישראל הערבים לבחור, תוך כדי שהוא מבצע טרנספר אלקטוראלי של מגזר שלם בחברה הישראלית. ויש לשער שאותו יועץ אשר פניו לביהמ"ש העליון, לא היה פוסל ביושבו כשופט בבית המשפט העליון, את החלטתו האומללה והאנטי דמוקרטית.

אמיל, האמיתות שלך מלפני 20 שנה, עדיין תקפות היום. ואנחנו נחזור לכאן, כדי להזכיר למי שלא רוצה לשמוע: כי ניתן להגיעה לשלום! כי יש לסיים את הכיבוש! וכי כל עוד יש כיבוש אין דמוקרטיה!