מאחזים - קצת סדר בבלגן

• להורדת רשימת כל המאחזים - (טבלת excell הכוללת את שמות המאחזים, מועד הקמתם, מעמד הקרקע שעליהן הוקמו, הערכת מספר התושבים ועוד).
• להורדת מפה של המאחזים וההתנחלויות (pdf).

מהם "מאחזים בלתי חוקיים"?
המאחזים הם למעשה התנחלויות שהוקמו על ידי ממשלות ישראל מאז שנות התשעים – אך באופן לא רשמי ולא חוקי. ממשלת ישראל החליטה בשנת 1996 שלא להקים עוד התנחלויות חדשות, אך כדי לעקוף את המחוייבות הפוליטית והבינלואמית, הקימה את ההתנחלויות באופן לא רשמי, וקראה להן: "מאחזים בלתי חוקיים" או "מאחזים בלתי מורשים".

מה לא חוקי במאחזים הבלתי חוקיים? 
לפי הדין הבינלאומי, כל ההתנחלויות אינן חוקיות, אך כשהובא הנושא בפני בית המשפט העליון הישראלי, הוא החליט שלא להחליט, וקבע שמדובר בנושא פוליטי המצוי בידי הממשלה. ממשלות ישראל הקימו בגדה המערבית 120 התנחלויות רשמיות, לפי מערכת החוקים הקיימת בשטחים הכבושים. התנחלויות "חוקיות" שכאלה צריכות לעמוד בכל הקריטריונים הבאים:
1. הממשלה החליטה באופן רשמי על הקמת ההתנחלות;
2. הקרקע הוקצתה כדין להתנחלות ואיננה קרקע פרטית של פלסטינים;
3. קיימת תכנית בנייה מאושרת ובתוקף;
4. ההתנחלות נמצאת בתוך תחום שיפוט שנקבע בצו ע"י אלוף פיקוד המרכז.
התנחלות שלא ממלאת אחר אחד או יותר מהתנאים הנ"ל – היא איננה חוקית. להרחבה בנושא זה, ראו דו"ח ששון.
 
כמה מאחזים בלתי חוקיים יש בשטחים?
גורמים שונים סופרים מספר שונה של מאחזים. לעתים יש מחלוקת האם המאחז נחשב חלק מהתנחלות קיימת, או שמא מדובר בהתנחלות עצמאית; לעתים יש ויכוח לגבי היקף המאחז - יש מי שסופר כל גבעה שיש בה איזושהי נוכחות של המתנחלים, גם אם מדובר בנוכחות זמנית או מזדמנת של צעירים, ויש מי שיספור רק את אותם מקומות שבהן קיימת נוכחות של קבע, כולל תשתיות ומבנים, וישנן סיבות נוספות להבדלים בין רשימות המאחזים.
עו"ד טליה ששון, שהכינה עבור ממשלת ישראל דו"ח רשמי על המאחזים בשנת 2005, קבעה כי לפי המידע שבידיה ישנם 105 מאחזים בלתי חוקיים. לפי משרד הבטחון ישנם 88 מאחזים, ולפי שלום עכשיו ישנם 99 מאחזים בלתי חוקיים.

כמה מאחזים הם על קרקע פרטית של פלסטינים?
• לפי נתונים רשמיים שהועברו לשלום עכשיו מהמינהל האזרחי, 80 מבין 99 המאחזים יושבים באופן מלא או חלקי על אדמות פרטיות של פלסטינים. 
• 16 מאחזים יושבים באופן מלא על קרקע פרטית, והם:
מגרון, חרשה, ג'בל ע'רטיס, עפרה צפון מזרח, גבעת אסף, אהבת חיים, גבעת החי"ש, דרך האבות, בית הגדוד, כוכב יעקב מערב, כוכב יעקב מזרח, עיינות קדם, הבית האדום, בית הכנסת העתיק בסוסיא, בית אל מזרח, חוות גלעד (המתנחלים טוענים לרכישה של אדמות חוות גלעד, אך לא הצליחו לרשום אותם על שמם).
• ב-37 מאחזים הקרקע הפרטית היא למעלה מ-50% משטח המאחז.
• כ-44% מהקרקעות שעליהם יושבים המאחזים הן קרקעות פרטיות. סה"כ השטח שתופשים המאחזים הוא כ-16,000 דונם; מתוכם כ-7,000 דונם קרקע פרטית.
• רשימת המאחזים שבהם יש קרקע פרטית:
17 המאחזים הנ"ל (בהם כל המאחז על קרקע פרטית) וכן: גבעה 836 (ליד איתמר), היובל (עלי), עמונה, גבעות עולם, הנקודה (ליד איתמר), גבעה 777, גבעת הראל, קידה, בני אדם, נווה ארז, מעלה רחבעם, עדי עד, זית רענן, אלמתן, נוף הרים (עלי), נופי נחמיה, תקוע ד, החווה של סקאלי, פלגי מים (עלי), גבעה 26 (כרמי נתנאל), כרמי דורון, גבעה 851 (איתמר), מצפה כרמים, אחיה, גבעה 725, חוות שדה בר, פני קדם, חוות מעון, גבעה 782, מצפה דני, מעלה ישראל, הרואה (עלי), גבעת גרניט (נופי פרת), מצפה יאיר, כפר תפוח מערב, רחלים דרום, גבעת התמר (אפרת), מצפה יצהר, תקוע ב-ג, בת עין מערב, מצפה העי (פסגות), נווה דניאל צפון, מאחז גל, ברוכין, חוות יאיר, רמת גלעד (מתנחלים טוענים לרכישה, לא הצליחו לרשום), גבעת הדגן (אפרת), הר חמד, סנה יעקב, חוות מור, נוף נשר (חוות לוציפר), הקרון (עלי), מגן דן, חוות שלהבת, אלוני שילה, מעלה חגית, גבעת סלעית, סוסיא צפון מערב, אביגיל, בת עין מזרח, חורש ירון, עשהאל.
 
כמה מאחזים ישראל מחוייבת לפנות? 
לפי החוק – כל המאחזים צריכים להתפנות (כי הם אינם חוקיים). גם לפי ההתחייבות הרשמית של ישראל במפת הדרכים. יחד עם זאת, רה"מ אריאל שרון הגיע להסכמה עם האמריקאים, לפיה הוא לוקח אחריות בשלב הראשון רק על המאחזים שהוקמו באחריותו, כלומר הוא מתחייב לפנות רק את המאחזים שהוקמו אחרי שהוא נכנס לתפקיד במארס 2001. אלא שמאז ועד היום לא פונה אף מאחז של ממש.

שר הבטחון הישראלי מדבר על 26 מאחזים (או 22 מאחזים) שאותם יש לפנות, במה מדובר?
לפי משרד הבטחון, ישנם 26 מאחזים שהוקמו אחרי מארס 2001, ומכיוון שממשל בוש קיבל את בקשת אריאל שרון לפנות בשלב הראשון רק את המאחזים שהוקמו אחרי מארס 2001 – ממשיכה ממשלת ישראל לטעון שהמחוייבות הישראלית נוגעת רק לאותם מאחזים.
על כך יש להעיר כי המחוייבות לפינוי מאחזים נובעת לא רק מהסכמות בין ראשי מדינות אלא גם מהחובה לאכוף את החוק, ולכן הממשלה מחוייבת לפנות את כל המאחזים. יתרה מכך, דומה כי הממשל האמריקאי הנוכחי לא מקבל את ההגדרות והסיכומים של שרון ובוש, מה גם שמדובר בהסדר שנתפר למידותיו של שרון.
אך גם אם מקבלים את מארס 2001 כתאריך הקובע, הרי שלפי הנתונים של שלום עכשיו ישנם לפחות 46 מאחזים שהוקמו אחרי מארס 2001. באתר שלום עכשיו ישנם תצלומי אוויר מחודשיים אחרי מארס 2001 ובהם ניתן לראות שאותם המאחזים עדיין לא הוקמו (ראו תצלום אוויר השוואתי עבור כל מאחז ברשימת המאחזים).
ראו רשימת 26 המאחזים לפי משרד הבטחון המופיעה למטה.

מהי, אם כן, רשימת 22 המאחזים שגם עליה מדובר כמחוייבות ישראל לפינוי?
לטענת משרד הבטחון, 4 מתוך 26 המאחזים פונו במהלך שנת 2008, ולכן למעשה המחוייבות הישראלית היא לפינוי 22 מאחזים ולא 26. האמת היא שמאחז אחד שפונה ע"י כוחות הבטחון הוקם מיד לאחר שפונה והוא עומד על תילו היום, מאחז אחר היה בסך הכל קרוואן ריק ושבור שלא נחשב מאחז של ממש ובשני המאחזים הנוספים נותרה נוכחות של קבע של מתנחלים. לפירוט ראו את הדיווח: האם ברק פינה מאחזים?

בכלי התקשורת מדברים גם על רשימה של 9 מאחזים שאמורים להתפנות, במה מדובר?
מאז 2004 הוציא אלוף פיקוד מרכז 13 צווי תיחום למאחזים בלתי חוקיים. צווי תיחום הם אחד הכלים שבאמצעותם אפשר להורות על פינוי מאחזים. לפי צו התיחום, יש לפנות את המקום ואת כל מה שנבנה בו בתוך 7 ימים מהוצאת הצו. ארבעה מהמאחזים שקיבלו צו תיחום פונו (וצורפו למאחזים אחרים), יתר 9 המאחזים שתוחמו לא פונו. שלום עכשיו הגישה בג"צ בדרישה למימוש ששה מתוך 9 צווי התיחום, ולאחרונה הוציא בית המשפט העליון צו על תנאי שמורה למדינה להסביר בתוך שלושה חודשים מדוע לא תממש את הצווים.
בעקבות הבג"צ של שלום עכשיו, חידש אלוף הפיקוד כבר כמה פעמים את תוקף הצווים שעמד לפקוע, בפעם האחרונה חודשו הצווים בשבועות האחרונים והדבר לווה בסיקור תקשורתי נרחב. אף על פי שמדובר בהארכת תוקף של צווים ישנים, שאמורים היו להיות ממומשים לפני 5 שנים, ניסו במשרד הבטחון לשוות למעשה חשיבות פוליטית כאילו מדובר בשינוי משמעותי במדיניות, במטרה לרצות את האמריקאים.

האם פינוי המאחזים שדווח בתקשורת בשבועות האחרונים, והעימותים בין כוחות הבטחון לבין המתנחלים במאחזים מעידים על שינוי במדיניות הממשלה? 
לצערנו לא מדובר בשינוי במדיניות. כל ה"פינויים" שבוצעו בשבועות האחרונים היו של צריפים, פחונים ואוהלים, ללא תשתיות של קבע, במקומות שאפילו לא נספרו על ידי שלום עכשיו כמאחזים. מדובר בתופעה שהחלה בשנים האחרונות, אחרי פינוי רצועת עזה, לפיה בני נוער מההתנחלויות (המכונים לעתים "נוער הגבעות") מקימים מחנות ומנסים לשמר בהם נוכחות, וכוחות הבטחון מפנים אותם מדי כמה ימים או שבועות. להרחבה ראו: מלחמת ההתשה של המתנחלים בצה"ל.
פעולות אלה נועדו מצד אחד ליצור רושם של פעילות ומאמץ מצד הממשלה לפינוי מאחזים ולמאבק לאכיפת החוק (ולא במקרה נהרס המאחז "מעוז אסתר" בדיוק עם שובו של נתניהו מארה"ב, והמאחז "נחלת יוסף" נהרס בצאתו של שר הבטחון ברק לארה"ב), ומצד שני העימותים עם המתנחלים הצעירים והקיצוניים יוצרים רושם כאילו פינוי ההתנחלויות הוא משימה קשה עם מחיר פוליטי גבוה. כך יכולה ממשלת ישראל להציג עצמה כמי שמנסה לעמוד בדרישות הבינלאומיות, וכי הדבר עולה לה מאמץ רב.

מהן המשמעויות הפוליטיות של תופעת "נוער הגבעות" והמאחזים הקטנים הללו?
לאורך השנים דגלה ההנהגה הותיקה של המתנחלים בשיתוף פעולה מלא עם הממשלה והמדינה ובהקמת ההתנחלויות בעזרתה האקטיבית של הממשלה ובעזרתה שבשתיקה (הימנעותה מאכיפת החוק). יחד עם זאת, שמרה ההנהגה תמיד על כוח פוליטי שיהווה איום על הממשלה (ברמה הקואליציונית וברמה הציבורית בהפגנות ובמחאות), והשתמשה גם תמיד באיום מרומז או מפורש בשימוש באלימות במקרה של פינוי.
גישה זו של הליכה על החבל הדק שבין שיתוף פעולה עם המדינה מצד אחד, ואיום באלימות ושבירת הכלים מצד שני, מעידה על מתח אידיאולוגי בתוך תנועת המתנחלים. ניתן לומר שרוב המאחזים וההתנחלויות הוקמו בגישה של ההנהגה הותיקה, תוך שיתוף פעולה מלא של ממשלת ישראל. אלה הם ההתנחלויות והמאחזים האמיתיים, המשמעותיים, שבהם יש תשתיות, כבישים, מבנים ומשפחות מתנחלים. לעומת זאת, הזרם הקיצוני שמסרב לשתף פעולה עם המדינה, שמובל בעיקר על ידי צעירי "נוער הגבעות", מקים באופן עצמאי מאחזים שאינם מגיעים לכדי תשתיות רציניות, ומתעמת דרך קבע שוב ושוב עם כוחות הבטחון.
פעילות נוער הגבעות משרתת היטב את האינטרסים של הממשלה ושל המתנחלים: המתנחלים מצדם מעלים את המחיר הציבורי והפוליטי של הפינוי, והממשלה מצדה יכולה להציג מצג לפיו היא עושה מאמצים ניכרים לטפל בנושא. 
יחד עם זאת, המתנחלים מפסידים הרבה מאוד נקודות בדעת הקהל הישראלית כאשר הם מתעמתים עם כוחות הבטחון. התמונות של תקיפות של פלסטינים ושל חיילים יוצרות כעס ואנטגוניזם כלפי המתנחלים וההתנחלויות, דבר שדווקא מעלה את התמיכה בפינוי ההתנחלויות ומוריד את המחיר הפוליטי של הפינוי.

 רשימת 26 המאחזים שהוקמו אחרי מארס והם מועדים לפינוי לפי משרד הבטחון:
1. חוות גלעד (אזור שכם) - כולו על קרקע פרטית (לטענת המתנחלים נרכש ע"י משה זר)
2. חוות שקד (ליד יצהר, אזור שכם) - כולו על קרקע פרטית
3. חזון דוד (חברון) – כולו על קרקע פרטית – פונה מספר פעמים והוקם מחדש
4. מגרון (מזרחית לרמאללה) - כולו על קרקע פרטית.
5. גבעת אסף (מזרחית לרמאללה) - כולו על קרקע פרטית
6. עיינות קדם (בקעת הירדן) – כולו על קרקע פרטית
7. עפרה דרום מזרח (אזור רמאללה) – כולו על קרקע פרטית – היה קרוואן שבור וריק ופונה.
8. חווה חקלאית מבוא חורון (מערבית לרמאללה) –  רוב המאחז פונה ב-2008 נשאר מבנה אחד, שממשיך להיות מאוייש.
9. מצפה יצהר (נ.ג 693) (ליד יצהר, אזור שכם) – על אדמות סקר
10. אחוזת שלהבת מערב (ליד יצהר, אזור שכם) – על אדמות סקר + חריגה לאדמות פרטיות
11. אביגיל (דרום הר חברון) – על אדמות פרטיות + אדמות סקר + אדמות מדינה
12. רמת גלעד (אזור קלקיליה ליד קרני שומרון) – על אדמות פרטיות [לטענת המתנחלים נרכש ע"י משה זר]
13. גבעת הרואה (נ.ג 762) (ליד עלי, אזור רמאללה) – על אדמות סקר + חריגות לאדמות פרטיות
14. גבעת סלעית (בקעת הירדן) – אדמות מדינה + חריגות לאדמות פרטיות
15. יצהר דרום (נ.ג 725) (ליד יצהר, אזור שכם) – אדמות סקר + חריגות לאדמות פרטיות
16. מתחם הבית האדום (נ.ג 805) (ליד שילה, אזור רמאללה) – אדמות מדינה + אדמות פרטיות
17. נווה דניאל צפון (אזור בית לחם) – אדמות סקר + אדמות פרטיות
18. נופי נחמיה (אזור סלפית) – אדמות מדינה + חריגות לאדמות פרטיות
19. עפרה מזרח (אזור רמאללה) – אדמות פרטיות
20. רוג'ום אל חמרי (סוסיא צפון) (דרום הר חברון) – אדמות פרטיות + אדמות סקר
21. בני אדם – (אזור רמאללה) אדמות פרטיות + אדמות מדינה
22. מול נבו, המאהל של אורנה (בקעת הירדן) – אדמות מדינה
23. יתיר דרום מערב (דרום הר חברון) – אדמות מדינה - שני קרוואנים נהרסו במהלך 2008 ושני קרוואנים נשארו מאויישים.
24. מעלה רחבעם (ליד נוקדים, אזור בית לחם) – אדמות מדינה
25. מצפה לכיש (נגוהות מערב) (דרום הר חברון) – כנראה אדמות מדינה
26. עשהאל (דרום הר חברון) – כנראה אדמות מדינה (עם מעט אדמות פרטיות)