יש פרטנר בירושלים? | מוסי רז

24 בינואר 2011 | מוסי רז

בסוף החודש יתכנסו ביריחו נציגי ארגוני השלום הפלסטינים והישראליים לפגישתם השנתית.

הנציגים מגיעים מטעם מאות ארגונים, בהם פעילים אלפי אנשים בפלסטין ובישראל, שלא התייאשו מהסיכוי לסיים את הכיבוש ולהביא לימים טובים יותר לשני העמים.

הישראלים הפועלים לסיום הכיבוש מתמודדים בשנים האחרונות עם שתי טענות עיקריות, אשר סותרות האחת את השנייה: הטענה כי הכול כבר מסכימים למדינה פלסטינית ולפתרון שתי המדינות וממולה הטענה, שאין פרטנר.

נכון שגם נתניהו כבר הכיר בפתרון של שתי מדינות וכך גם ליברמן, אבל דומה שההכרה של הרביעייה השלטת בישראל בשנים האחרונות: ישראל ביתנו–ליכוד–קדימה-עבודה, נוקטת בגישה, אותה ניסחה ציפי לבני באומרה, כי ממשלת קדימה אימצה את נוסחת שתי המדינות לשני עמים כדי שהעולם לא ידרוש מאיתנו את הפסקת הבנייה בהתנחלויות. רביעיית המפלגות מסכימה לשתי מדינות, אבל תוך כדי בנייה בהתנחלויות, זריקת פלסטינים מבתיהם בירושלים, המשך בניית הגדר על אדמה פלסטינית בניגוד להחלטות בג"צ וירי של צה"ל הפוגע מדי שבוע בפלסטינים חפים מפשע. 

אבל אין פרטנר. מנהיגי הארץ מתעלמים מיוזמת הליגה הערבית המוכיחה קבל עם ועולם שליוזמת שלום אמיתית יש לא רק פרטנר, אלא עשרים ושניים שושבינים ערביים, ועוד עשרות שושבינים אסלאמיים שאשררו שוב את תמיכתם ביוזמה, בישיבה שהתקיימה בטהראן (!) לאחר עבודה מרשימה של אבו מאזן וסלאם פיאד.

אבל לממשלת ישראל אין פרטנר. כמה נוח. מנהיגי ישראל יכולים להמשיך ולתמוך בפתרון שתי המדינות ואולי אפילו בחלוקת ירושלים, כי הרי ממילא אין פרטנר ואין חשש שיצטרכו לפעול על פי דבריהם.

כך מממשלה לממשלה, מנסים מנהיגי ישראל  לדחות את הקץ ובטוחים בטעות שהזמן פועל לטובתנו. ממש כמו לפני מלחמת יום הכיפורים וכמו לפני האינתיפאדה הראשונה – אנו יושבים ומחכים שנופתע. את המחיר הנורא מכל ישלמו רבים מאזרחי ישראל, בגלל ממשלה הפוחדת מאופציית השלום, אך אינה חרדה מההשלכות הבלתי נמנעות של המלחמה הבאה.

האמת היא שיש פרטנר והוא יושב ברמאללה. ויש פרטנרים נוספים בבירות ערב.

אבל לא בטוח שלפרטנר שברמאללה יש בן שיח בירושלים. האם בנימין נתניהו, שרי ממשלתו, חברי הרביעייה הפוליטית מישראל-ביתנו, קדימה, הליכוד ומפלגת העבודה מוכנים לעשות את הצעדים הנדרשים כדי לקדם ההסכם, שעיקריו ידועים כבר מזמן?

אם נתניהו הוא בן שיח, אם רצונו בהסדר, שימנע את המלחמה הבאה ויחזיר למדינת ישראל את הלגיטימציה הבינלאומית ואת התקווה לעתיד טוב יותר, עליו החובה להוכיח זאת: יתכבד ויפנה לנשיא ארצות הברית, ידידתה הכמעט אחרונה של ישראל, ויבקש ממנו להיות הבורר ביננו לבין ההנהגה הפלסטינית על פרטי ההסכם ועל גבולותיה הברורים של המדינה הפלסטינית – זו שהאינטרס הישראלי מחייב להכיר בה כבר עכשיו למען הישראלים והפלסטינים כאחד.

למאמר כפי שפורסם ב- nrg