יש פרטנר אמיתי | יריב אופנהיימר

ביום ראשון האחרון חשתי צער עמוק על כך שרק מאה ישראלים יכלו לקחת חלק במפגש ההיסטורי שארגנה תנועת הסכם ז'נבה במוקטעה ברמאללה. אם הדבר היה תלוי בי, כלל אזרחי ישראל צריכים להגיע בעצמם ולחזות במו עיניהם בשינוי הדרמטי שחל בחברה הפלסטינית.

המקום שמזוהה יותר מכל כמפקדתו של ערפאת בשלהי האינתיפאדה השנייה, הפך לכמה שעות למסעדה ים תיכונית משובחת וחמימה המארחת בחום ובכבוד את עשרות האורחים הישראלים שהוזמנו למפגש, חלקם קציני צבא במילואים, חלקם אף אנשי ליכוד וש"ס.

הנהגת הרשות הפלסטינית התייצבה לכינוס בהרכב מלא ודיברה באופן פתוח וכן על רצונה בהשגת שלום באמצעות משא ומתן, שלום שבסיסו עיקרון שתי המדינות, ישראל ופלסטין. מעבר לנאומים והמסרים הפוליטים, בין עלי הגפן והכנאפה המתוקה אי אפשר שלא היה להבחין בשינוי העצום שחל בחברה הפלסטינית ובהנהגתה ברמאללה.

במוקטעה יושבת ממשלה אחראית וחזקה, בעלת השקפת עולם חילונית ומתונה הדוגלת בהשגת הסדר וקיום חיים משותפים במדינה פלסטינית לצדה של מדינת ישראל. אבו מאזן איננו מנהיג חלש והוא שולט ביד רמה על כל שטחי הרשות בגדה. היטיב להציג זאת סאיב עריקאת כאשר הודה בפני הנוכחים כי מעולם לא הייתה הגדה שקטה ובטוחה כל כך עבור ישראלים, יותר מבימים בהם צה"ל ישב בכל פינה בכל קסבה, משכם ועד חברון.

מחוץ למוקטעה פגשתי עיתונאי פלסטיני, דובר עברית רהוטה, שבין היתר אוהד את מכבי תל אביב בכדורסל וצופה אדוק במשחקיה בימי חמישי. גם הוא ביטא בפני את רצונם של הפלסטינים בשלום ונורמליות ותיאר כיצד ההתנערות מהטרור והאלימות איננה רק נחלתה של ההנהגה והיא מהווה מרכיב מרכזי בנרטיב הפלסטיני העכשווי.

בפיהם של כל הדוברים בכנס, אי אפשר היה שלא לחוש את התסכול והצער מחוסר ההתקדמות בתהליך המדיני ומסירובה של ממשלת ישראל להיכנס למשא ומתן רציני על הסדר הקבע. דווקא כעת כשיש פרטנר אמיתי לשלום, החברה הישראלית הקצינה ימינה ובחרה בכנסת וממשלה שלא באמת מאמינה ורוצה בהשגת הסדר קבע עם הפלסטינים.

על אף הצהרותיו בבר אילן ובוושינגטון נתניהו אינו מוכן לדבר על שאלת הגבולות וממציא תירוצים על מנת למשוך זמן. במבחן התוצאה, ממשלת ישראל ויתרה על התהליך המדיני רק על מנת להמשיך ולהתמסר לאובססיית המתנחלים לבנות עוד כמה אלפי יחידות דיור בשטחים. החברה הישראלית אדישה, צינית ואיננה חשה את גודל ההזדמנות במימוש התהליך המדיני ואת גודל הסכנה שעלול להביא עמו כישלון התהליך לאזור כולו.

הפלסטינים שפגשתי ברמאללה, ריאלים, מתונים, עייפים מהסכסוך וצמאים לפתרון. הם אינם חוששים להציג מפות, לדבר בגלוי על חילופי שטחים ולוותר בפועל על זכות השיבה. בניגוד להנהגה הישראלית, לצד הפלסטיני כבר ברור שתם עידן משחקי הפוקר ומריחות הזמן, הפתרון ידוע ועכשיו יש לממש אותו הלכה למעשה.

דווקא בעידן של רגיעה ושקט בשטחים, פשע יהיה להמשיך ולהפנות עורף למרבית העם הפלסטיני אשר בחר בהידברות ובשלום ולשלוח את אבו מאזן ואנשיו להתמודד מול החמאס על דעת הקהל ברחוב הפלסטיני בידיים ריקות.

למאמר כפי שפורסם ב- nrg