לצורך הכשרת מאחז לא חוקי הממשלה מפקיעה שטח בגודל של למעלה מפי עשר משטחו

15 ספטמבר 2011

מהודעת עדכון שהגישה המדינה לבג"צ בעתירה של שלום עכשיו נגד בתים לא חוקיים שנבנו במאחזים חרשה והיובל עולה כי הממשלה הפקיעה שטח של כ-815 דונם (שטח הדומה בגודלו לשטח של העיר העתיקה בירושלים) לשם הכשרת המאחז הלא חוקי חרשה ששטחו כ-70 דונם בלבד. הפקעה זו מצטרפת להפקעת 189 דונמים נוספים עבור הכשרת המאחז "היובל".

העתירה של שלום עכשיו הוגשה עוד בשנת 2005, כאשר הבתים ב"חרשה" וב"היובל" היו עדיין בשלבי בנייה. עד לשנת 2009 המשיכה המדינה להבטיח לבג"צ כי צווי ההריסה שהוצאו נגד הבתים ימומשו, וכי המדינה פועלת לאכיפת החוק וביקשה מבית המשפט עוד זמן כדי להרוס את הבתים. אלא שלאחר הקמת ממשלת נתניהו, בינואר 2010, שינתה המדינה את תגובתה והודיעה לבג"צ כי בכוונת הממשלה להכשיר בדיעבד את המאחזים הלא חוקיים ולאשר את הבנייה הבלתי חוקית, ולכן היא מבקשת לדחות את העתירה.

לכתבה ב-walla

בכחול - השטח שהוכרז כ"אדמת מדינה"

על מנת להכשיר מאחזים בלתי חוקיים נדרשים כמה שלבים:

א.      החלטת ממשלה - נדרשת החלטה מפורשת של מליאת הממשלה על הקמת התנחלות חדשה בשטחים – מאז 1992 ותחילת התהליך המדיני, אף אחת מממשלות ישראל לא העיזה להחליט על הקמת התנחלות חדשה בשטחים. ממשלות ישראל הקפידו להתחייב שישראל לא תקים התנחלויות חדשות, משום שפניה של ישראל לשלום.  

ב.      רכישת הזכויות בקרקע– הקרקע צריכה להיות ברשות המדינה (או ברשות המתנחלים), והממשלה צריכה לאשר את הקצאת הקרקע להתנחלות. במקרה של חרשה והיובל, הקרקע לא נחשבה קרקע פרטית פלסטינית. צו ההכרזה על אדמות מדינה שהוצא לאחרונה בשני המאחזים מהווה התחלת הפעולה בשלב רכישת הזכויות בקרקע. לאחר שיישמעו העררים שהוגשו על צו ההכרזה, ובמידה שיידחו העררים, על שר הביטחון לאשר את הקצאת הקרקע לצורך תכנון ההתנחלות.

ג.        תכנון – לאחר שהממשלה מאשרת את הקצאת הקרקע נדרש הליך של הכנת תכנית בנייה ואישורה בגופים התכנוניים של המינהל האזרחי. הליך זה אורך בדרך כלל כמה שנים. רק לאחר שיש תכנית בתוקף ניתן להוציא היתרי בנייה למבנים הלא חוקיים.

רק לאחר שיושלמו כל השלבים הללו ניתן יהיה להכשיר את המאחזים.

משמעות צו ההכרזה על אדמות מדינה

הפקעת הקרקע בוצעה באמצעות "צו בדבר רכוש ממשלתי" שמבוסס על פרשנות ישראלית דרקונית לחוק הקרקעות העותומאני משנת 1858 לפיה ממשלת ישראל יכולה להכריז על אדמות פרטיות של פלסטינים שאינן מעובדות במשך שנים אחדות כ"אדמות מדינה" ולהעביר אותן לשימוש המתנחלים. באמצעות הפרשנות הזאת, הכריזה ישראל מאז שנות ה-80' על קרוב למיליון דונם (כחמישית משטח הגדה המערבית) כ"אדמות מדינה", ובכך אסרה על הפלסטינים להשתמש בהן והקצתה את רובן לשימוש המתנחלים. ראו הרחבה על שיטות ההפקעה בשטחים.

התחייבות ישראל שלא להפקיע אדמות נוספות

ממשלת ישראל התחייבה הרבה פעמים בעבר שלא להפקיע אדמות לשם הרחבת התנחלויות. התחייבות זאת היוותה חלק מההסכמות שבין רה"מ שרון לבין הנשיא בוש בנוגע להתנחלויות, וגם רה"מ אולמרט חזר עליה בהזדמנויות שונות. רה"מ נתניהו חזר אף הוא על המחוייבות של ישראל שלא להפקיע קרקעות חדשות. כך למשל בנאום בר אילן הודיע: "אין לנו כוונה לבנות ישובים חדשים או להפקיע קרקע להרחבת יישובים קיימים. אבל יש צורך לאפשר לתושבים לחיות חיים נורמאליים, לתת לאמהות ולאבות לגדל את ילדיהם כמו בכל משפחה בעולם".